מדבר זה חול, נחשים, חום ובקיצור 'איחסה' אחד גדול – כך חשב מישל דור עד שיצא עם חבר לטיול אופנועים בנגב המערבי. שם, ללא קליטה של סלולר, לפטופ וסמסים – הוא הבין מה זאת אהבה

"יש לך שלושה ימים להעביר בסקוטלנד במסגרת חבילת הכדורגל", בישרה לי הסוכנת ממשרד הנסיעות שבו הזמנו את הכרטיסים. האמת היא שהיה לי יותר חשוב להעביר זמן איכות עם בני, אבל אמרתי לעצמי שאם אנחנו כבר נמצאים בסקוטלנד – שווה לתת הצצה מהירה במדינה הירוקה עד אין-סוף, ולכן החלטנו לבלות שם יום אחד יותר מהמתוכנן. סקוטלנד היא חלק מבריטניה הגדולה, שכוללת כמובן גם את אנגליה, צפון אירלנד וויילס. נחתנו בעיר גלאזגו (Glasgow) שבמבט ראשון נראית אפורה ומשעממת, אבל לאחר שטיילנו בה ככל שאִפשר הזמן – גם אני וגם בני יובל (14) פשוט התעצבנו לעזוב אותה. לא ידענו האם הסקוטים יתגלו כמכניסי אורחים, אבל פגשנו את האנשים החביבים ומסבירי הפנים שראיתי מימיי: לא צבועים ומלוקקים כמו האמריקנים, לא זעפנים כמו הצרפתים, ולא משוגעים כמו האיטלקים. בסקוטים יש שמחת חיים עצומה שפשוט פורצת החוצה, ורוב הזמן הם במצב רוח טוב, למעט נהג האוטובוס שזעם שאין לי כסף מדויק לנסיעה (למרות שהתנצל לאחר מכן). בכל מקום אתה חש ששמחים לראותך, וכשהם שומעים שאתה מ"יזראל" הם בכלל יוצאים מגדרם. דוגמה לאופי הסקוטי, הנוגד לחלוטין את זה הידוע כ"חסכן" בבדיחות שונות, גיליתי כשרכשתי שני כרטיסי רכבת ושמתי פעמיי לשער החשמלי. מוכר הכרטיסים אץ אחרי ושאל בן כמה בני. כששמע את גילו, גרר אותנו חזרה והחזיר לנו את הכסף, כי ילדים אינם משלמים שם על נסיעות ברכבת התחתית. עמיתו בתחנת הרכבת הבין-עירונית עזב את התור, והלך עמנו עד לרציף שלא נתבלבל, חלילה. וזו הייתה רק דוגמה אחת מיני רבות שהעידו על אופיים של המקומיים, שהנעימו את שהייתנו בזמן הקצר שבו תיירנו במדינה. בני ואני כבר מחשבים את הזמן שבו נראה שוב את האנשים החביבים האלה. בסקוטלנד כולם שותים אלכוהול, ובעיקר ויסקי, כמיטב המסורת הבריטית. מכיוון ששהינו במרכז המדינה "קיבלנו שיעור" מדוע הכלכלה של סקוטלנד מבוססת לא מעט על משקאות חריפים, ולו לצריכה מקומית. כמויות האלכוהול הנלגמות שם גרמו לי לחוש חובבן,...