בליץ סקוטי: לטעום את המדינה בשלושה ימים דצמ30

תגיות

Related Posts

Share This

בליץ סקוטי: לטעום את המדינה בשלושה ימים

"יש לך שלושה ימים להעביר בסקוטלנד במסגרת חבילת הכדורגל", בישרה לי הסוכנת ממשרד הנסיעות שבו הזמנו את הכרטיסים. האמת היא שהיה לי יותר חשוב להעביר זמן איכות עם בני, אבל אמרתי לעצמי שאם אנחנו כבר נמצאים בסקוטלנד – שווה לתת הצצה מהירה במדינה הירוקה עד אין-סוף, ולכן החלטנו לבלות שם יום אחד יותר מהמתוכנן.
סקוטלנד היא חלק מבריטניה הגדולה, שכוללת כמובן גם את אנגליה, צפון אירלנד וויילס. נחתנו בעיר גלאזגו (Glasgow) שבמבט ראשון נראית אפורה ומשעממת, אבל לאחר שטיילנו בה ככל שאִפשר הזמן – גם אני וגם בני יובל (14) פשוט התעצבנו לעזוב אותה.

לא ידענו האם הסקוטים יתגלו כמכניסי אורחים, אבל פגשנו את האנשים החביבים ומסבירי הפנים שראיתי מימיי: לא צבועים ומלוקקים כמו האמריקנים, לא זעפנים כמו הצרפתים, ולא משוגעים כמו האיטלקים.
בסקוטים יש שמחת חיים עצומה שפשוט פורצת החוצה, ורוב הזמן הם במצב רוח טוב, למעט נהג האוטובוס שזעם שאין לי כסף מדויק לנסיעה (למרות שהתנצל לאחר מכן). בכל מקום אתה חש ששמחים לראותך, וכשהם שומעים שאתה מ"יזראל" הם בכלל יוצאים מגדרם. דוגמה לאופי הסקוטי, הנוגד לחלוטין את זה הידוע כ"חסכן" בבדיחות שונות, גיליתי כשרכשתי שני כרטיסי רכבת ושמתי פעמיי לשער החשמלי. מוכר הכרטיסים אץ אחרי ושאל בן כמה בני. כששמע את גילו, גרר אותנו חזרה והחזיר לנו את הכסף, כי ילדים אינם משלמים שם על נסיעות ברכבת התחתית. עמיתו בתחנת הרכבת הבין-עירונית עזב את התור, והלך עמנו עד לרציף שלא נתבלבל, חלילה.
וזו הייתה רק דוגמה אחת מיני רבות שהעידו על אופיים של המקומיים, שהנעימו את שהייתנו בזמן הקצר שבו תיירנו במדינה. בני ואני כבר מחשבים את הזמן שבו נראה שוב את האנשים החביבים האלה.

בסקוטלנד כולם שותים אלכוהול, ובעיקר ויסקי, כמיטב המסורת הבריטית. מכיוון ששהינו במרכז המדינה "קיבלנו שיעור" מדוע הכלכלה של סקוטלנד מבוססת לא מעט על משקאות חריפים, ולו לצריכה מקומית. כמויות האלכוהול הנלגמות שם גרמו לי לחוש חובבן, למרות שאני מפריש כמעט את כל משכורתי החודשית לנוזל הזהוב. החשיכה יורדת על העיר כבר בשלוש וחצי אחר הצהריים! והחל בחמש כבר אי אפשר להיכנס לפאבים המקומיים, כי הם פשוט "מפוצצים" באנשים קשי-יום לצד אנשי עסקים, הלוגמים בכמה שעות כמויות העוברות את הממוצע השנתי של הישראלי המצוי. התוצאה היא שמחמש, כאמור, העיר מוצפת "זומבים" בכל פינה ופינה, שלא לדבר על כמויות תאונות הדרכים הקטלניות שנובעות מהתחביב הזה. הסקוטים יודעים לשתות, אך הם נעצרים בדיוק בנקודה שלפני השיכרות המוחלטת, אבל עדיין אין כל טעם לפנות למישהו מהם בבקשה להכוונה, כי רק מהאדים אתה יכול להתעלף.

את הביקור בסקוטלנד ניתן אולי לחלק לשניים: החלק הצפוני-הפראי, המשופע נופים מהממים ואגמים מקסימים (קרויים "לוֹך" המבוטא כמו חור ביידיש), כשהידוע שבהם הוא "לוך נס", והחלק השני הוא כמובן החלק של המזקקות. אחד מחבריי הטובים, חובב ויסקי לא קטן, התפלץ כששמע שלא אעלה צפונה לסיור מבשלות, כפי שעשה לפני חודשים ספורים, ולכן נשבעתי לבקר בהן בקפידה בפעם הבאה.

גלאזגו היא העיר הגדולה ביותר בסקוטלנד והשלישית בגודלה בבריטניה. בשנים האחרונות עברה "מבצע מלביש" – ניקיון רוב המבנים העתיקים וגם רחובות העיר עצמה צוחצחו למהדרין. הואיל ולוח הזמנים שלנו היה צפוף החלטנו לרכוש כרטיסים יוֹמִיים לרכבת התחתית (מומלץ מאוד) ובכל תחנה ירדנו וריחרחנו סביב. מקום שממש מומלץ לבקר בו הוא כיכר ג'ורג' (George Square), שם ממוקם משרד תיירות ענק המאפשר למי שזמנו בידו לתכנן טיולי עומק למכביר במדינה הירוקה. בשלב הבא מומלץ פשוט לעזוב את הכל ולטייל ברחובותיה של העיר המקסימה – העין לא יודעת שובע והחוויה שווה את הצעידה. אפשר לשכוח מקניות כי המחירים גבוהים להחריד, ואם אתם נמנים עם חובבי האוכל מהיר – הרי שהוא זול מאוד ואין כמו נקניקיות ה"בראטוורס" הממוקמות בכל פינה בעיר, וריחן יכול להוציא אדם מדעתו. האוכל המקומי לא היה לטעמנו, אבל מן הסתם ימצא התייר הממוצע מסעדה איטלקית או סינית להשביע את רעבונו.

גלאזגו עמוסה מוזיאונים, אבל אנחנו אנשי כדורגל שבאו לראות משחק, ולכן לא התיימרנו להיות מבינים גדולים בנושא, אז את המידע הבא אנא קחו בעירבון מוגבל: התאכזבנו קשות ממוזיאון התחבורה הסמוך לקלווינהול (Kelvin Hall), שנראה כמגרש חנייה והרבה לא חידש לנו. הנחמה היא שהכניסה ללא תשלום, כמו בהרבה מקומות אחרים. מוזיאון שדווקא כן אהבנו, הוא מוזיאון האמנות Kelvingrove Art Gallery and Museum שבו יש מטוס "ספיטפייר" שתלוי מהתקרה לצד פולחצים, אמנות מצרית, ושלל נושאים מרתקים המעניינים כל אחד. מי שרוצה לראות מבנה מרשים מוזמן למוזיאון המדע (Glasgow Science Centre), שם ממוקם מגדל ענק הפתוח רק בקיץ, אבל מהווה נקודת תצפית מרהיבה, היות שגובהו 127 מטר והוא מסתובב על צירו לכיוון הרוח כל הזמן. בסמוך אליו נמצא מרכז ה-BBC במדינה, ואם תזמינו סיור מראש ישמחו לארח אתכם. קוצר הזמן איפשר לנו גיחות מועטות, אבל זו שעשינו לעיירה באלוך (Balloch) היוותה למעשה את היהלום שבכתר מבחינת הטיול. כדי להגיע לשם מגלאזגו יש לקחת רכבת במשך 45 דקות. תגיעו לעיירה ציורית יפהפייה שלא משופעת בשום מוזיאון מיוחד, אבל טיול ברחובותיה הוא חוויה מרטיטה. עשר דקות הליכה נוספות ייקחו אתכם אל אגם המים המתוקים הגדול ביותר בבריטניה – לוך לומונד (Loch Lomond) שעל שפתו מרכז מבקרים מרשים ואקווריום שמרשים מעט פחות. אם יש לכם זמן וכוח, כדאי למצוא מסלול אחד מבין מסלולי ההליכה המרהיבים, שבחלקם תאלצו להתלכלך בבוץ, ולכן מומלץ לברר מה הם תנאי מזג האוויר במקום ולהצטייד בלבוש מתאים. מי שאוהב לשבת בסירה ולהאכיל שחפים מוזמן לאחד הסיורים המאורגנים במקום, ובכלל אין שום בעיה להעביר יום שלם באזור: האוויר, הנוף והשקט הופכים את לוך לומונד לאחת מפניני התיירות בסקוטלנד, ודווקא בימים אלו של החורף לא מצאנו נפש חיה ונותרנו לבדנו עם הנוף המדהים – חוויה יוצאת-דופן בעליל.

באדינבורו (Edinburgh), בירת סקוטלנד, בילינו ארבע שעות בלבד מפאת קוצר הזמן. העיר ציורית ויפהפייה, ולפי המלצת לשכת התיירות המקומית – שנמצאת בתחנת הרכבת – לקחנו סיור באוטובוס קומותיים שעבר בכל האטרקציות של העיר ביום שטוף שמש (מחזה נדיר בתקופה זו). בסיור יש מדריך אנושי ולא הקלטה – מה שהתברר כטעות נוראה: המדריך היה שיכור כלוט ומילמל את המידע אל תוך המיקרופון כשאיש לא הבין מה הוא אמר. מומלץ להצטייד בתוכנייה או במפה מפורטת ולהוציא את המיטב מהסיור, כי כך לפחות ניתן לדעת היכן תהיו בעיר, או לחילופין בידקו האם המדריך פיכח. על העיר משקיפה טירת אדינבורו הבנויה על הר געש כבוי. הטירה היא סימן ההיכר של העיר ואחת האטרקציות המבוקשות ביותר במדינה. בטירה ניתן לבלות עד ארבע שעות בסיור במאות החדרים העמוסים לעייפה במוצגים. ויתרנו ונכנסנו למוזיאון הוויסקי, ממש במורד הכביש, שם ניתן ללמוד משהו על משקה האלים ולאחר מכן להיכנס לחנות המכילה כמעט כל סוג ויסקי שקיים, ובמחירים השווים לכל נפש. בקצה העיר, ליד בניין הפרלמנט, ניתן ללכת במסלול מעניין ולעלות על צוק המשקיף על האזור כולו, ובשדרה המרכזית ישנו לונה-פארק קבוע ושלל אטרקציות, ביניהן החלקה על הקרח.

בשורה התחתונה: יובל ואני התאהבנו בסקוטלנד, באנשיה ובנופיה, ממבט ראשון. ולמרות שיצא לנו רק לטעום מעט מהמדינה המופלאה הזו, אני חייב להודות שהיא מקום שאליו אחזור לטיול ארוך ומושקע.


Created with Admarket's flickrSLiDR.

לכתבה המלאה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3817036,00.html